בימים אלו אני שוקד על ספר הדמיון כפי שאני רואה אותו. אני נענה למילים הבוקעות ממקום כלשהוא ונכתבות מעצמן. אין זאת צניעות במסווה של יוהרה חלילה, זהו המשך טבעי לתפיסתי, שאנו בני האדם קשורים זה לזה ומזינים זה את זה גם בהיבטים המטאפיזיים. אנו נושמים יחד את אותו אויר ואנו חולקים ידע בצורות שונות.

 

ספר הדמיון מגלה לי בעיקר את כוחם של השקט והכוונה שאנו מאמצים לחיינו. אם אתה עדיין מעשן,

צור לך אי של שקט בשגרת חייך היומית ובו תגבש

את כוונתך לראות עצמך, נושם וזורח את החיים שניתנו לך, על האדמה הזאת, למשמרת.